Shooting outside

Once, a friend of a dear friend and client of ours came back from a very tough and demanding bicycle-singles tournament at the Canadian eastern coast. We were really impressed by the amazing pictures he showed us and I expressed my admiration of the beautiful natural northern light. But this guy just snored and told us that the photographer drove from one shooting point to another and filled the forest with flashes generated by a diesel generator…

It happened to us, not so long ago, while one of our colleagues said that we are doing magic shooting day light pictures, while most of our work is done at the studio, working hard to make it look just like he thought it was: a daylight shot.

But from time to time we are asked to shoot views and nature, just like it happened in the recent “AHAVA Dead Sea Laboratories” new branding project (art direction: Studio Avigail)­­.

We were asked to provide pictures of the Dead Sea that will follow the Dead Sea Laboratories marketing vision throughout the new branding concept. We figured it out and asked the client for an unlimited budget for a four-season shooting schedule, small lighting crew and one four wheel drive generator truck. We didn’t get it.

So, there is always the absurd conflict between forcing nature to look natural using electric flashes, Cool-White movie projectors, reflectors, diffusers and so on, and trying to catch nature at its best..

Here it is, the little magnificent robin that made our little back yard its home. I shot its picture  with my G11. Maybe if I would have cleaned the window glass before… and used another camera with another lens; and I could have used a flash light from the bathroom window so it would look like a wonderful sunbeam. Or, I would wait here ready with the right camera hiding behind a curtain between 10:30- 10:55 am (the time in which the sun reaches our lemon tree) for several days. Did you get the point?

So we went down to the lowest place in world, first just for an initial impression, together with cameras, Dave the copyrighter and Avigail Marsha from Studio Avigail, which is responsible for AHAVA’s new branding process. After the initial visit, Avigail tightened up her unique visual concept and got AHAVA’s O.K. That is where Guy Raz, a location producer (who happened to be born and grew up in Kibutz Ein-Gedi, just beside the Dead Sea) got into the picture. We sent him our brief and he went out for two days, scouting for appropriate views applicable to our brief. We joined his truck for the third day, planning the final details and determining the shooting spots for the two shooting days ahead with Eilam to guide us. The only unknown was the weather:  sunny, cloudy, hazy? Heaven knows.

It was hazy. In such cases you can’t just quit and come back at another time. It becomes just like writing a song. The camera turns to be an instrument that reflects your state of mind, rather then reality.

I must admit that the ‘AHAVA’ new-branding project was quite like a song regarding us. Starting from Avigail’s decision to have us participate in her visual concept brain storming; the trust and encouragement we got from the ‘AHAVA’ marketing team (Ohad Berger, Limor Ashkenzi, Elinor Attia,  Anat Spanier and Einat Brovin); the brain storming, research, the experiments we did, advancing step by step (and for a very long time under the leadership of the amazing Gerald Fitoussi, now the CEO of “ThinkThere”). For a long time we found ourselves dreaming “AHAVA” at night…

Indeed, it couldn’t happen without the vision and professionalism of those guys and we feel so lucky that we happened to work with them.

.

.

לפעמים זה קורה, יום צילום הופך להיות חגיגה. פתאום יש מסיבה. לאחת ה”מסיבות” האלה הגיע חבר של לקוחה וחברה טובה שלנו. ככה, בין לבין, הוא הראה לנו תמונות מסינגל פראי במערב קנדה, בו הוא השתתף. התמונות מהממות, האור אלוהי. איזה אור יום צפוני מהמם, אמרתי. “איזה אור? שאל החבר, היו שם מלא פלשים וגנרטור לחשמל”.

פעם מישהו אמר דבר דומה על הצילומים שלנו: “יסמין ואריה מצלמים מדהים באור קיים”. זה נכון ואנחנו לוקחים את המחמאה, אבל הוא אמר את זה על צלומי הפלשים שלנו. אנחנו עובדים קשה כדי שהם יראו כאילו צולמו באור יום צפוני “מדהים”.

יש קסם באור. אולי בגלל זה אנחנו צלמים. האור הוא חיים, פניו של משה קרנו ואת הקדושים הנוצרים ציירו עם הילה מעל הראש. אז צלמי טבע לוקחים איתם פלשים כדי לצלם את הטבע באור הטבעי, צלמי אופנה בונים סטים של צלומי חוץ עם פלשים ובלנדות וצלמי סטיל לייף מצלמים בעזרת תאורת קולנוע…

יש לנו זוג צופיות (יונקי דבש) בחצר, פשוש שבא לבקר ואדום חזה אחד. כל פעם שהם מרפרפים מול החלונות שלנו אני מפסיק הכל וצופה בהם מוקסם. כדי לצלם את אדום החזה כמו שצריך, צריך הייתי לתפוס אותו בדיוק בשעה שהשמש מאירה את החצר בחריץ שבין הבנינים והציפור נחה על הענף המואר. הייתי צריך מצלמה בפורמט של 35 ממ לפחות, עם עדשה ארוכה וצמצם פתוח כדי לטשטש את הרקע. או להכין לה מלכודת אור: פלשים וכל היתר. ככה זה לצלם “טבע”.

המיתוג החדש של “אהבה” מעבדות-ים-המלח כלל מבחינתנו, לצד צלומי סטודיו לאריזות וצלומים עבור הקטלוגים והמארזים, גם צלומי נוף בים-המלח. צלומי טבע  ב”אור קיים”. אביגיל מרשה (סטודיו אביגיל), שהובילה את תהליך המיתוג מחדש, זיכתה אותנו בפריביליגיה של שותפות בתיכנון התפיסה החזותית של השפה החדשה, ג’ראלד פיטוסי (היום: “thinkThere”), ליווה את התהליך בראשיתו. אחרי שצילמנו בסטודיו את הצילומים לאריזות החדשות, ניצבה בפנינו המשימה של צלומי נוף ים המלח. התחלנו בסיור קונספט, אביגיל, דייב הקופירייטר ואנחנו. ככה גיליתי שאורכו של ים המלח מצפון לדרום הוא קצת יותר מ100 ק”מ. פחות או יותר המרחק בין ת”א לחיפה. לא ידעתי, תמיד היה נדמה לי, משהו קטן… אה, גיליתי גם שאין כ”כ ים המלח. יש בריכות. ובולענים. אבל את הבולענים “חקרנו” בסיור אחד מאוחר יותר. ככה נוצר הבריף והקונספט הראשוני של  התפיסה החדשה. עם זה ועם הצלומים מסיור הקונספט התקדמה אביגיל הלאה מול השיווק של אהבה: אוהד ברגר , לימור אשכנזי, אלינור עטיה, ענת ספנייר,  ועינת ברובין. לכשניתן האור הירוק יצא גיא רז, סקאוטר (מפיק לוקיישנים בעיקר לקולנוע), מצויד בבריף שהכנו לו, לשני ימי חיפוש לוקיישנים לצילום. ביום השלישי הצטרפנו אליו לסיכום והכרות אישית עם בולעני ים המלח.

הכל היה מוכן והגענו לשני ימי צילום… במזג אויר אובכי. לא אור ולא גנרטור ולא פלשים. יחד עם עילם שהדריך אותנו במשעוליו של גיא, לקחנו את זה עד הסוף. התחברנו למצב רוחו של הים, חיברנו את האפוקליפסה אל המקום הכי נמוך בעולם ואל… עולם הערכים של “אהבה”: מיוחד (הכי מיוחד שיש), עמוק ושונה, פואטי, טבעי ולא מאולף, עוצמתי, בראשיתי, ראשוני ובתולי.

וזה לא יכול היה לקרות אלולא החזון של אנשי “אהבה” שסמכו על אביגיל ועלינו, נתנו לנו חופש פעולה לנסות, לבדוק, אוזן קשובה ופתיחות לשמוע את הרעיונות שלנו גם אם לפעמים לא היינו ממש ברורים. שהצליחו לשמוע את השיר שלנו בזמן שחיברנו אותו.

תודה.